בלוטות יותרת הכליה שלנו חשובות לתהליכים גופניים רבים.
יש לנו 2 מערכות עצבים בגופנו: המערכת הסימפתטית והפאראסימפטטית.
מערכת העצבים הפאראסימפתטית אחראית למנוחה, לתגובת העיכול של הגוף כאשר הגוף רגוע, נח או ניזון. כאשר אנו רגועים ורגועים, אנו נמצאים במצב פאראסימפטטי. מערכת הרבייה שלנו היא חלק ממערכת זו.
המערכת הסימפטטית היא המערכת השנייה, שבלעדיה לא היינו יכולים לשרוד.
תפקידה לייצר התאמות כמו הזעה אם חם מדי והתאמות רפלקסיות של מערכת הלב וכלי הדם במצב שבו אנו נמצאות תחת לחץ. זו המערכת שאחראית על תגובת ה- FIGHT או FLIGHT. כאשר אנו תחת סטרס, בלוטות יותרת הכליה מייצרות אדרנלין שמגביר את קצב הלב, זרימת דם מהירה לשרירים, התרחבות האישונים ושאר חלקי הגוף מוכנים להגיב לסכנה.
אם המתח נמשך יותר מכמה דקות, יבוא לעזרתו הורמון נוסף שמופרש מבוטת יותרת הכלייה, והוא הקורטיזול. במצב של מתח כרוני, מתמשך, בלוטות יותרת הכליה מייצרות רמות גבוהות של קורטיזול לאורך היום שאינן בריאות עבורנו ועלולות לגרום לרמות סוכר גבוהות בדם, לחץ דם גבוה, התשה של הבלוטות ותסמיני גיל המעבר מאוחרים יותר.
בלוטות יותרת הכליה הן בלוטות אנדוקריניות הממוקמות מעל הכליות שלנו. יש להם צורה משולשת ותפקידן לווסת את חילוף החומרים שלנו, לתמוך במערכת החיסון שלנו, לווסת את לחץ הדם שלנו, את התגובה שלנו ללחץ וכשאנו מגיעות לגיל הבשלות (מנופאוז), הבלוטות לוקחות את המושכות מהשחלות.
מסרים למוח נשלחים כשצריך להעלות או להוריד את רמת הקוטיזול בדם על מנת לשמור על לחץ דם, רמת הקורטיזול קובעת את מחזורי השינה והערות, עוזרת לווסת דלקות ומעוררת פעילות גופנית ונפשית. רמות הקורטיזול גבוהות ביותר בשעות הבוקר המוקדמות כדי להכין את גופנו להתעוררות, ונמוכות בשעות אחר הצהריים/ערב המאוחרות.
כאשר אנו נמצאות במתח כרוני, האיזון העדין הזה מופר ואנו נותרות עם עודף קורטיזול.
מכירות אנשים שמתקשים לישון בלילה ומתקשים להתעורר בבוקר? ההומאוסטזיס שלהם אינו מאוזן, רמות הקורטיזול שלהם הפוכות ממה שהן צריכות להיות ולכן הן נמוכות בבוקר וגבוהות בערב מה שמונע מהגוף שלהם להירגע לעבור את היום.
כאשר המערכת הסימפתטית שלך מופעלת לאורך זמן רב, היא עלולה לגרום לבעיות בריאות שעלולות להוביל למצב הנקרא עייפות יותרת הכליה.
ציר ההיפותלמוס- יותר המוח- שחלות (HPO AXIS) מקבל אותות מבלוטת האמיגדלה במוח להגיב. האמיגדלה היא חלק מהמערכת הלימבית יחד עם ההיפותלמוס ושם ממוקם איזור התגובה הרגשית שלנו. ניתן לראות שההיפותלמוס נמצא בשתי המערכות מה שאומר שהאותות עוברים מהר וכשאנחנו בלחץ, בלוטות יותרת הכליה מפרישות יותר ויותר קורטיזול כך שהתגובות שלנו יכולות להיות קיצוניות יותר. בטווח הארוך, עייפות יותרת הכליה תיראה כמו עייפות, ערפל מוחי, בעיות הירדמות בלילה או התעוררות בבוקר, תשוקה למלח וסוכר וצורך לחומרים ממריצים כמו קפאין כדי לעבור את היום. למרבה הצער, התחום הרפואי לא מכיר במצב הזה כמשהו שצריך לטפל בו או כמצב בכלל, אבל הוא כן. למה?
ראשית, איכות החיים שלנו לא טובה. זהו כדור שלג של אירועים, שבסופו של דבר יגרום ליותר הפרעות אנדוקריניות שכן בלוטות יותרת הכלייה קשור לבלוטת התריס שלנו והם פועלות יחד. ברגע שגורם סטרס מפעיל את מפל ההורמונים הזה, הקורטיזול והורמוני הלחץ האחרים שלך מפנים מחדש את התפקודים הרגילים של הגוף שלך כדי להתעלם מכל מה שאינו הכרחי להישרדות כדי להתגבר על גורם הלחץ. אגב, הפוריות שלנו אינה נחוצה לשלב ההישרדות.
המשמעות היא שתפקודים כמו עיכול, תגובה חיסונית וכן ייצור והפצה של הורמוני בלוטת התריס, הורמוני המין ועוד מופסקים זמנית או מואטים עד שהלחץ יעבור.
רואה איך הכל מתחבר? אבל יש עוד. אצל נשים, השחלות אחראיות לייצור הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון. כאשר אנו מתקרבות לגיל הבשלות (מנופאוז), בלוטות יותרת הכליה משתלטות ומייצרות את ההורמונים הללו, אך ברמות נמוכות יותר מכיוון שזו העבודה שלהן כעת. אם הן מותשות, נרגיש בעוצמה גבוהה את הסימפטומים של גיל המעבר כגון גלי חום, שינויים במצב הרוח, ערפל מוחי וכו’.
מה עלינו לעשות כדי להגיע לגיל המעבר בצורה טובה יותר? הדבר הראשון יהיה ניהול מתח. לאחר מכן נוודא שהתזונה טובה ובריאה, נאמץ הרגלי חיים בריאים, מתעמלות, ישנות טוב, מנהלות את רמת הסוכר שלנו בדם. בלוטות האדרנל שלנו אוהבות שגרה, הרגלים בריאים ועקביות.
אם נתייחס אליהן טוב, הם יתייחסו אלינו טוב בבוא הזמן.
